בריאת מציאות - סיפורה האישי של רופאה שהבריאה

כקריאה פנימית ועמוקה מליבי , אני משתפת אתכם בסיפורי האישי.

כהרגלי, רצתי במרוץ החיים השגרתי ברצון להספיק הכל : עבודה במרפאה עמוסה, בית, תמיכה בהורי המתבגרים, מפגשים מענגים עם נכדתי המתוקה, לימודים בתחומים שונים, תשוקתי לציור – לעצור , להתיישב ולצייר מבלי לחשוב על שום דבר... ואז, יום בהיר אחד, התחילו לי כאבים חזקים בבטן ובאגן. מחשבותיי מיד הריצו את הרשימה של אבחנה מבדלת.. אז טוב שיש חברים! פניתי לבית חולים ועשיתיCT בטן ואגן. כעבור מספר שעות השתנו חיי מקצה לקצה , כשחבר רנטגנולוג התקשר אליי ומסר לי שלא נמצא משהו מיוחד במיקום הכאב , אז רשימת האבחנות הצפויות התפוגגה בקלות . לעומת זאת רואים "במקרה" בצד השני גידול בכליה "שלא נראה טוב רנטגנית ויש גם עוד משהו סביבו... בוודאי תצטרכי להוציא את הגידול או את הכליה כולה..."

כמעט מיד נפגשתי עם שלב ההלם בהתמודדות שלי עם הידיעה הקשה. צללתי לתוך הגיהינום הרגשי על כל גווניו : פחד למות, כעס ששאל למה זה קרה לי באמצע החיים, עצב על המשפחה האהובה ועל דברים שלא הספקתי לעשות. תוך כמה ימים, כשגלי הרגש העצומים האלה התחילו להירגע, הופיע גל חדש ופחות מוכר של תובנה, שמתוכו עלתה שמחה על כך שזה קורה לי. תובנה שקיבלתי איתות חזק, פעמון להתעוררות ושינוי.

כאן אני קודם כל חייבת לשתף, אתכם הקוראים, ברקע חיי.

תמיד רציתי להיות רופאה... בערך מגיל 3 ראיתי את עצמי כרופאה.

לאחר שסיימתי את התמחותי ברפואת המשפחה, עבדתי במשך כמה שנים בהתלהבות רבה, שיכורה מעוצמתה של הרפואה המודרנית ויכולתה לעזור לאנשים.

עם השנים צברתי ניסיון רפואי אך גם עמדתי מול לא מעט דילמות וספקות. התחיל להתבהר לי, שלמרות ההתקדמות העצומה של הרפואה המודרנית, במקרים רבים אני לא יודעת כלום. גיליתי, שלעתים קרובות יש לי יותר שאלות מתשובות. שאין לי מושג מדוע האדם חלה. לדוגמה, אפילו במגפת השפעת לא הבנתי, מדוע לא כולם נדבקים. לעיתים לא הבנתי מהו המקור לכאבים של אדם, שבבדיקות מעמיקות לא נמצא אצלו דבר. היה לי ברור שאנשים לא ממציאים תלונות. שהם באמת מרגישים אותם, רק שאני כרופאה לא תמיד יכולה להצביע על מקור הכאבים. העסיקה אותי השאלה למה אדם אחד נרפא מסרטן וחי חיים ארוכים, כשאצל אדם אחר המחלה חוזרת למרות כל הטיפולים המתקדמים?

ריבוי השאלות עורר בי את התשוקה לחפש ולגלות והגעתי להבנה, שהעולם הרבה יותר מורכב מהתלת מימדיות המוכרת. שקיימים דברים בהם אני לא יכולה לגעת, לראות או להבין, משום שהם לא קיימים ברובד הגשמי. כך התחלתי, כרופאה צעירה וסקרנית, לצעוד בדרכי להרחבת התודעה לגישה הוליסטית לעצמי ולעולם. התחלתי בתרגול יוגה ובזן מדיטציה בקבוצת רופאי משפחה. בשנים הללו קראתי מאות ספרים, למדתי, ועדיין ממשיכה ללמוד, אצל מיטב המאסטרים הרוחניים ברחבי העולם ואני מביאה את כל הנסיון והתובנות החדשות לתוך העבודה שלי כרופאת משפחה הוליסטית.

למילה הוליסטי מודבקים בזמן האחרון הרבה מאוד פירושים ומשמעויות שונות ולפעמים גם סותרות. עבורי הוליסטי זה כוללני, כולל הכל, מתייחס לכל רובד ולכל פרט, רואה את "התמונה הגדולה". הגישה ההוליסטית נוגעת ברובד הגשמי, בעולם הרגשות, בעולם המחשבות, בהשקפות העולם וברובד הרוחני. זאת גישה שרואה כל פרט כחלק של השלם אשר בנוי מפרטים קטנים. רפואת המשפחה הינה עבורי המקצוע הכי "הוליסטי" מבין כל התמחויות הרפואה.

כשצלצל הפעמון הגורלי : "יש לך גידול בכליה ובטח תצטרכי להוציא אותו", מצאתי את עצמי מול דילמה לא פשוטה: האם ללכת בדרך של הרפואה הקונבנציונלית (לעשות ניתוח, מעקב אונקולוגי וכו') או ללכת בדרך ההוליסטית לריפוי המחלה? במקרה או שלא במקרה, ריפוי מסרטן היה אחד מתחומי העניין החזקים שלי בשנים האחרונות. חרשתי ספרים ומאמרים רבים על שיטות ריפוי טבעיות. ראיתי סרטונים ושמעתי עדויות של אנשים שנרפאו מסרטן בדרך טבעית. כך צברתי ידע תאורטי עשיר מניסיונם של אחרים בנושא זה.

הייתי מוקסמת מעדויות של מציאות אחרת. התרגשתי מסיפורה של אישה צעירה שלקתה בסרטן השחלות, שבחרה בריפוי בדרך הטבעית ועשתה שינויים משמעותיים בחייה. קודם כל היא שינתה את הגישה לעצמה, הוסיפה תנועה, שינתה תזונה ועברה טיפולים שונים. ראיתי איך היא השתנתה והפכה מאישה מדוכאת עם פנים נפולות, שהיתה שרוייה במערכת יחסים רעילים, לאשה יפה שיושבת מול המצלמה עם ברק עצום של חיים בעיניים, בזוגיות חדשה ובהריון בחודש שביעי ! התפעלתי לשמוע אותה מספרת, שבמשך כל התהליך היא התמקדה בבריאות ולא במלחמה עם המחלה.

מאד הרשים אותי הסיפור של ד"ר ג'נט מיכאלי מפקיעין. רופאת משפחה ומנהלת מרפאה שחלתה בסרקומה גרורתית . ד"ר ג'נט קיבלה סידרת טיפולים כימותרפיים. המחלה נסוגה , אך מהר מאד היא חזרה. היא עברה עוד סדרה , ועוד סדרה... מכיוון שהתסריט חזר על עצמו, היא החליטה להפסיק את הסדרה השלישית של הכימו ו"לקחת את החיים בידיה". ד"ר ג'נט מספרת שהיא בחרה בחיים וקיבלה תובנות עמוקות. תוך זמן קצר הגידולים נסוגו ולא חזרו יותר. היום היא כבר יותר מעשר שנים בריאה, מאושרת, מלאת חיים ורעיונות. כמוה קיימים לא מעט סיפורים ודוגמאות ברחבי העולם.

הניסיון של אנשים אחרים העניק לי הרבה מאוד השראה ואומץ להחליט "אחרת". לאחר התלבטות לא ארוכה, כשהפחד הפסיק לנהל אותי, החלטתי לקחת אחריות בלעדית על חיי ולהשתמש בכל הידע והכלים ההוליסטיים , שרכשתי במשך השנים.

דבר ראשון - עצרתי. לקחתי פסק זמן ממרתון החיים העמוסים שניהלתי והתבוננתי בעצמי, בחיים שלי, בדברים שאני עושה ובאיזה אופן אני עושה אותם. הבנתי את רמת הסטרס היומיומי עקב אורח החיים שניהלתי ואת המסר שהגידול הביא עבורי. התמקדתי בבריאות ובזרימה של ריפוי בחיי. שיניתי גישה והתחלתי לעשות דברים רבים על מנת לעורר ולהפעיל את מערכת החיסון ומערכת הלימפה שלי , שיניתי תזונה , הוספתי תנועה וטיפולים אנרגטיים שונים. התוצאות לא איחרו לבוא! כעבור 16 יום, בבדיקת MRI נראה , שהגידול הצטמצם לחצי וכעבור חודשיים נעלם לחלוטין מתמונות הרנטגן ומתמונת חיי.

עכשיו, כשאת או אתה קוראים את סיפורי האישי, אני יכולה לחוש את הספק שמתעורר אצלכם ולעיתים אפילו את חוסר האמונה: איך זה יכול להיות? אולי זה לא אמיתי? אכן, לפעמים קל יותר להתעלם או לא לתת חשיבות לתופעות שהשכל שלנו לא יכול להסביר, אך אני משוכנעת שלפעמים כדאי להקשיב ללב! ללב יש את היכולת לקבל את המציאות ללא שום הסבר, להאמין ולהיפתח לניסים ולנפלאות של החיים.

הלקחים החשובים שלמדתי בתהליך ההחלמה הם:

המחלה אינה עונש. היא אות התראה להתעוררות משיגרה ושינוי לחיים של יושרה עם עצמינו.
אני אחראית על החיים שלי ועל הגוף שלי. קבלת האחריות נותנת לי עוצמה ויכולת להשפיע.
התמודדות מתוך קבלתה של המחלה יעילה יותר ממלחמה נגדה. במלחמה אין מנצחים.
אני בוראת את מציאות חיי, לפעמים במודע ולפעמים בתת מודע.
אם אני יצרתי את המחלה, אני יכולה לייצר את ההבראה.
הכל אפשרי בחיים.
אפשר לקבל את הלא מובן והלא ידוע בלי לדעת בדיוק איך ולמה זה פועל.
החיים יפים! אפשר להנות מכל רגע ומהדברים הכי פשוטים.