כקריאה פנימית ועמוקה מליבי , אני משתפת אתכם בסיפורי האישי. כהרגלי, רצתי במרוץ החיים השגרתי ברצון להספיק הכל : עבודה במרפאה עמוסה, בית, תמיכה בהורי המתבגרים, מפגשים מענגים עם נכדתי המתוקה, לימודים בתחומים שונים, תשוקתי לציור – לעצור , להתיישב ולצייר מבלי לחשוב על שום דבר... ואז, יום בהיר אחד, התחילו לי כאבים חזקים בבטן ובאגן. מחשבותיי מיד הריצו את הרשימה של אבחנה מבדלת.. אז טוב שיש חברים! פניתי לבית חולים ועשיתיCT בטן ואגן. כעבור מספר שעות השתנו חיי מקצה לקצה , כשחבר רנטגנול

אנשים פונים אליי כדי למצוא ריפוי. בשיחות רבות עם המטופלים שלי אנחנו מדברים על ריפוי. יחד עם זאת אני מגלה, שלמרות שאנחנו משתמשים באותה המילה, הכוונות שלנו לעיתים שונות. אני מזמינה אותך לעצור לרגע מהמרוץ האינטנסיבי של החיים, לשבת בשקט ולשאול את עצמך מספר שאלות: מה כואב לי? מה מציק לי בגוף, ברגש, בסיטואציה ,בחיים? האם אני באמת רוצה לרפא את זה? למה קשורים הכאב, המחלה, הסיטואציה? מה הסיטואציה מבקשת להראות לי? מה זה ריפוי עבורי? האם אני מוכן לרפא את זה? מי אחראי על הריפוי שלי? כמה

כרופאת משפחה עם ניסיון של יותר מ-20 שנות עבודה בקהילה, אני יכולה לציין בביטחון רב, שהמהות של הרפואה הקונבנציונאלית היא סימפטומטית. זאת אומרת: סוכר גבוה? נוריד. לחץ דם גבוה? נתקן. הופיעה פריחה? נמרח משחה או ניקח כדור כדי שהעור יהיה נקי. נמצא גידול / ציסטה / בלט דיסק? נחתוך. כואב? נשכך בעזרת שיטות שונות... את השרשרת הזאת אפשר להמשיך עוד ועוד... ברוב המקרים אין לנו אפילו סבלנות לנסות להבין מדוע תסמינים אלה הופיעו ומה הנפש מבקשת לספר דרך הגוף. יש רק דחף אחד גדול והוא: להעלים במה